<h1>סמ"ג עשין סימן כ"ו</h1>
<h2>דף ב:</h2>
מלאכא אשכחיה לרב קטינא שהיה לבוש סדין בלא ציצית אמר לו קטינא קטינא סדין בקיץ סרבל בחורף ציצית מה תהא עליה אמר ליה ענשיתו אעשה אמר ליה בעידן ריתחא ענשינן (מנחות מ"א א'). פירש רבינו יצחק שבימים ההם שהיו רגילין כולם במלבושי ארבע כנפות אף בלא שום מצוה מפני כך היו ראוים ליענש יותר אבל עתה אין שום אדם רגיל בכך אלא אם כן ילבשנו למצוה (ערכין ב' ב' תד"ה הכל). עוד פירש רבינו יצחק ענשיתו אעשה כזה שאינו מחויב בציצית אלא כשהוא לובש טלית בת ארבע כנפות כדקאמר התם דאפילו למאן דאמר ציצית חובת גברא נהי דחייביה רחמנא כי מיכסי טלית דבת חיובא הוא לאכוסיי מי מחייב רחמנא (מנחות שם תד"ה ענשיתו) אבל אשאר עשה פשיטא דמענישין דאפילו בית דין של מטה מענישין כדאמר פרק הכותב (כתובות פ"ו א') אמרו לו עשה סוכה ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו. ורבינו שלמה פירש פירוש אחר בההיא דסדין חייבת בציצית אבל רבותינו תופסין זה עיקר. עוד פירש רבינו יצחק דלא נקט בית שמאי אוסרין משום דקסבר כלי קופסא חייבת בציצית ושם אין שייך איסור מאחר שאינו לבוש בהן ואין נראה דהא בסדר רב עמרם פוסק כבית שמאי בששה דברים וזו אחת מהן ואנן קיימא לן ציצית חובת גברא מדמברכינן להתעטף בציצית (עי' מנחות מ' א' תד"ה סדין). אמנם אמרנו למעלה כי אפילו למאן דאמר ציצית חובת גברא אין חייב לקנות טלית בת ארבע כנפות כדי שיתחייב בציצית ואין חייב בציצית אלא כשהוא לובש ארבע כנפות, ואנו שנוהגין לצוות לקנות טלית כדי להתחייב סמך לדבר מדאמר בסוטה (י"ד א') שאמר משה רבינו אעברה נא ואראה את הארץ הטובה ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג' כ"ה) וכי משה רבינו היה תאב לאכול מפירותיה ולשבוע מטובה אלא כך אמר משה כמה מצות יש בארץ שאינן נוהגות בחוצה לארץ אכנס לארץ כדי שיתקיימו מצותיה על ידי.
תניא (מנחות מ' ב') טלית שהקטן מתכסה בה ראשו ורובו והגדול יוצא בה עראי חייבת בציצית, אין [הקטן] מתכסה בה ראשו ורובו אף על פי שהגדול יוצא בה עראי פטורה, פירש רבינו משה (ציצית פ"ג ה"א ע"ש וכס"מ) שמדבר בקטן שיוצא לשוק בטלית זה והוא הולך לבדו ואינו צריך אחר לשומרו. תניא בסוף פרק לולב הגזול (סוכה מ"ב א') קטן [מ]שיודע להתעטף [בציצית] חייב בציצית.
